אורחי קיץ

אני זוכרת שהבטחתי להמשיך את תיאור המסע שלנו לארץ, אבל חשבתי שלפי שעה קצת אסקפיזם ייטיב עם כולנו, אז אשתף הפעם בקורותינו מאז שחזרנו, והמשך רשמי המסע עוד יסופר בפירוט. 

אז חלפו כבר כמעט חודשיים מאז ששבנו מהביקור שלנו בארץ, ולמען האמת הבנות ואני עדיין קצת בעננים מהחוויה הטובה שהיתה לנו בזמן המשותף עם המשפחה שלנו והחברים/ות. 

אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי שהגענו, ואמרתי שלום חטוף לדני, היה לבדוק את מצב הגינה שלי. 

כל מי שעוקב/ת אחרי הבלוג יודע/ת שעם כל המילים היפות על הורות וחינוך הביתי, הרי שבת טיפוחי האמיתית היא גינת הירק. 

לא מזמן דני סיפר לי שמומחה לאיכות הסביבה ממאלי, שמלמד אצלו בתכנית, שיתף אותו שבשונה מהתפיסה המערבית בנוגע למשבר האקלים, לפיה צריך “לשקם” את הטבע, הרי שהתפיסה האפריקאית גורסת שצריך פשוט להפסיק להפריע לטבע, והוא ישקם את עצמו. 

את יסמין ואותי זה די שיכנע, והיא אפילו הוסיפה שלפי דעתה, זה לא מספיק שכורתים עצים ושותלים אחרים במקומם, כי זה הרי לא יהיה אותו העץ. ובעיניה, הדבר דומה למחשבה שאפשר להחליף אדם אחד באדם אחר. 

על כל פנים, לפחות בכל מה שנוגע לגינת הירק שלנו, מדיניות ההזנחה, או אי ההתערבות, הוכיחה את עצמה. 

למרבה הפתעתי, במשך חמשת השבועות שדני העביר כאן בהעדרנו, הטלפון המיוחל בנוגע לבירור המקום בו אני שומרת את זרעי העגבניות, בושש מלהגיע, ונראה היה שהוא גם לא הרים את כפפות הגינה להכין לנו תבואה לחודשי הקיץ, אך נדמה לי שההזנחה דווקא עשתה לה טוב. 

לעומת זאת, הוא כן טבע תחת שפע הביצים, וחילק אותם לכל השכנים. וזה היה ממש במקום, בדיוק היה מחסור ארצי בביצים, וזה היה מאוד נחמד. המחסור בביצים נובע ברובו מאיסור גידול תרנגולות בכלובים שנכנס לתוקף לאחרונה בניו זילנד. למשבר תרמה גם החוצפה של צוות ספינת קרוז (חיפשתי ואין מקבילה בעברית, וספינת תענוגות נשמע לי קצת מפוקפק…) שבהגיעם לעיר פשטו על כל הסופרים ורוקנו אותם מביצים.  

השכנות הביאו לנו בתמורה שני ברוקולים ענקיים והמחווה הזו מילאה אותי בהרבה שמחה. 

אני חושבת שבאופן כללי אפשר לדעת המון על א/נשים דרך גננות. 

יש כאלה שממש מתלהבים/ות וקונים/ות המון דברים ואחרי הכישלון הראשון (והידוע מראש בתחום הזה, ובחיים בכלל…) מחליטים/ות שאין להם/ן ידיים ירוקות ומרימים/ות ידיים. 

ויש כאלה שממש נחושים/ות ועקשנים למרות כל הכשלונות המצטברים. 

אני כנראה שייכת לסוג העקשני, ולא מוכנה לוותר גם כשהכשלונות מצטברים. 

אחת הבעיות שלי שהבחנתי בה היא הורות מגוננת, וחוסר סבלנות כללית כשזה מגיע לענייני גננות. אם אני זורעת משהו, אני ניגשת כמה פעמים ביום לבדוק אם יש כבר נביטה, וזה קצת פחות מוצלח, כי התערבות היתר שלי לא עושה טוב לצמחים. ולכן, הדרך הטובה ביותר כדי לכפות את אי ההתערבות הוא להרחיק אותי מהאיזור לכמה ימים, ועל כך בהמשך. 

*******

אחת מנפלאות הקיץ הניו זילנדי שהקלה מאוד על החזרה שלנו היא התקופה של חג המולד, שהיא פשוט כיפית וחגיגית. 

כמתנה לחג, תמרי הכינה לי דגם מוקטן של הפתנאון, שבו ביקרנו לא מזמן, ויסמין הכינה לי תרנגולת חמודה וסימניות 

דני קיבל תמונה של דון החתול

ומתמרי ציור חגיגי של כוכבי לכת משחקים טניס.

אנחנו קנינו לבנות גלשני ים, שהתקבלו בשמחה רבה

גם על ידי

בעיקר עם הגלים העוצמתיים של האוקיאנוס.

המתנה שקיבלו הבנות של החברים שלנו היתה יצור שחור, פרוותי, קטן וחמוד, שהתארח אצלנו במשך 10 ימים כשהם היו בחופשה באי הצפוני. 

יש לי חולשה לקוקר ספניילים, ולגורים, ודי מהר הפכתי לראשת הלהקה. וזה היה די נחמד להרגיש מחוזרת. 

******

במקביל לביקור של פניקס הכלבלב הגיעה אלינו גם קרובת משפחה מקסימה במיוחד וברוכת כשרונות. 

זו המבקרת הראשונה שלנו ב-4 השנים האחרונות (!) מאז שאבי ודודתי היו בניו זילנד, והיה מאוד כיף. 

קודם כל, כי ריטה הפכה את האוטו המרופט שלנו לקרוואן מהודר 

(ואגב, מכאן והלאה הקרדיט לתמונות מגיע לריטה). 

היא קיפלה את כל הכביסה שעמדה עצובה בסלון

חשפה אותנו לסטנדרטים אחרים לגמרי של אפייה 

ובעיקר, שבתה את ליבנו.

אני ניצלתי את ההזדמנות להתלוות לריטה באחד הטיולים שלה באי הדרומי. 

ריטה היא מטיילת מנוסה, ואני, שגם בימי הזוהר שלי לפני 20 שנה לא בדיוק נמניתי עם מיטיבי הלכת, רציתי ללמוד איך היא עושה את זה. 

מהרגע הראשון ששמעתי על מסלול ה- Routeburn באלפים הדרומיים חלמתי לעשות אותו. 

אלה היו שלושה ימים יפיפיים. כאן יש סרטון של המסלול, למתעניינים במיוחד (זאת אומרת, ההורים שלי), וזה מה שראינו בפועל, מבין העננים וטיפות הגשם. 

יערות עשירים שנהנים מ- 7,000 מ”מ גשם בשנה

אין סוף מפלים 

ואחד דרמטי במיוחד (174 מ’) שהמסלול עובר מתחתיו 

המפל הספציפי הזה היה חוויות אקסטרים שהיא ממש לא הצד החזק שלי, אבל החיוך של ריטה לאחר שעברנו אותו היה שווה הכל

מבעד לגשם ולעננים זכינו לראות קצת נוף מרהיב

ישנו בבקתות עץ חמודות של רשות שמורות הטבע, והכרנו מטיילים/ות מאוד נחמדים/ות, ואוהבי/ות טבע. 

בבקתה הראשונה שישנו בה אפילו זכיתי בתואר המכובד של “בעלת יכולת השינה הטובה ביותר”. הסברתי לכולם שזה התחביב היחידי שלי שאני באמת טובה בו, ושאני מתאמנת בזה כבר שנים.  

בהליכה המרובה הבנתי שאחד הדברים שאני מאוד אוהבת בטיולים זה שיש הרבה זמן לחשוב. 

לא מזמן יסמין סיפרה לנו שכשהיא מתעוררת בבוקר היא שוכבת במיטה עד שאחותה מתעוררת. כששאלתי אותה מה היא עושה בזמן הזה היא אמרה שהיא חושבת. 

בטיול הבנתי שלמרות שהחיים שלי באמת נוחים ויש לי שפע של זמן, לכאורה, לחשוב, היומיום וכל הדברים שיש לעשות קצת מגבילים את הפניות לתחביב הזה, וטיול וניתוק מאוד עוזרים למצוא לכך זמן. 

היתה לי עוד מחשבה שאני חושבת שקשורה אף היא בהנאה שלנו מהטבע. חשבתי על כך שהרבה מחקרים מדברים על זה שבילוי של זמן בטבע קשור גם בשמירה על הבריאות הנפשית שלנו, ואני חושבת (ומניחה שיש לא מעט מאמרים בפסיכולוגיה שיאשרו את ההנחה הזו) שעצם הידיעה שהמפלים האלה זרמו הרבה לפני שאני ביקרתי כאן, וימשיכו לזרום גם אחרי, היא משהו מאוד מרגיע, ששם קצת את החשיבות העצמית המופרזת שלנו בצד. 

והתובנה האחרונה שהיתה לי היא עד כמה מילוי הצרכים הפיזיים והנפשיים שלנו חשוב גם עבור מי שאוהבים/ות אותנו. ובהרחבה: המחשבה שלי הייתה שהדבר הטוב ביותר שהורה יכול/ה לתת לילדיו/ה או מישהו/י יכול/ה לתת למי שיקרים/ות להם/ן הוא את הידיעה שאנחנו בסדר גמור ויודעים/ות לדאוג ולעזור לעצמנו. שאנחנו יכולים/ות לעמוד באתגרים, שאנחנו מקפידים/ות לקחת הפסקה מהכל, ולדאוג למה שעושה לנו טוב, ושאנחנו יודעים/ות לספק כמה שיותר מהצרכים שלנו בעצמנו. זה ממש נותן שקט נפשי, ותחושת רווחה כללית, גם לנו וגם לסביבה. 

וברוח ניו-זילנדית של רווחה נפשית ואיזון של חיים-עבודה נראה שגם ראשת הממשלה שלנו קלטה את הקאצ’ במקצוע שבחרה לעצמה, ואחרי חופשת הקיץ הבינה שהיא עייפה ונשחקה, ושהגיע הזמן שלה לפרוש. זה היה קצת עצוב וחבל, כי למרות שלא כל הצדדים של המדיניות של מפלגתה היו מוצלחים, היא פשוט מנהיגה נפלאה. 

הדבר הכי משמעותי, בעיני, שהיא השאירה אחריה הוא המורשת של טוב לב וחמלה, יחד עם נחישות והחלטיות. לכל אורך הטיול שלנו חשבתי על כך שטוב לב הוא דבר כל כך חשוב ומעצים, במיוחד כשיש מצב מאתגר. זאת אומרת, כשיורד גשם, ויש רוח חזקה, עצם היכולת למרות הקושי להיות מי שמפנה את השביל למי שבאים/ות ממולי ממלאת מייד בתחושה טובה של רוחב לב. 

כך שלמעשה האתגר הוא להיות רחבי/ות לב לא רק כשהכל טוב, ויש שפע, אלא, ובעיקר, כשקשה. 

המצב הכלכלי כאן, כמו בכל העולם כרגע, מאתגר למדי, וקראתי על לא מעט מקרים של “תעביר את זה הלאה” (Pay it forward), זאת אומרת, שמישהי/ו הולכ/ת לסופר או למלא דלק, וכשמגיע תורם המוכר/ת אומרת להם/ן שלקוח/ה הקודמ/ת כבר שילמ/ה עבורם/ן. זה מקסים בעיני וממלא את הלב. 

אז תפקיד ראשת הממשלה שלנו התפנה, ובאתר חיפוש העבודה הניו זילנדי כבר מייד פרסמו את המודעה הבאה:

וברוח דומה, דני לא מזמן דיבר עם תלמיד שלו, שמתקרב לגיל שישים, שהתנצל שהוא לא יכול לקחת עוד קורס בסמסטר הקרוב כי בדיוק מתחילה עונת הגלישה, ויש סדרי עדיפויות. 

שיהיו לכולנו ימים רגועים וטובים.