אז גם אנחנו, בקצה חצי הכדור הדרומי, עוסקים קצת באסקפיזם בתקופה הזו.
או, ליתר דיוק, כבר חודשיים שאנחנו מנהלים את חיינו בציר שבין וינה ומינכן. מקום מגוריהן של אורה ולי, גיבורות הספר "אורה הכפולה".
תקציר העניינים: שתי התאומות בנות התשע הופרדו בגיל שנתיים, בעקבות גירושי הוריהן, והן אינן יודעות אחת על השנייה. האב, לודוויג פלפי, מנצח תזמורת בית האופרה של וינה, מגדל את לי, ואילו האם, מגדלת את אורה במינכן.
השתיים נפגשות במקרה במחנה קיץ, ומחליטות להתחלף, ולאחר הרפתקאות שונות ומשונות, הן (זהירות, ספויילר) מצליחות להחזיר את ההורים הגרושים ולהרכיב את המשפחה מחדש, רגע לפני שמר פלפי עומד להינשא לעלמה גרלך הידועה לשמצה.
התרגום של מיכאל דק נפלא, ויש בו כמה משפטים שלפעמים אני מצטטת לעצמי (ברגעים היותר יפים שלי), כמו למשל (אחרי שבני הזוג פלפי חוזרים זה לזו): "כמה גדול האושר" היא מתרפקת עליו. "מכל מקום יותר משאנו ראויים לו," הוא אומר בכבד ראש, "אבל לא יותר משאנחנו יכולים לשאת". זה לגמרי תפס אותי.
יש בספר גם כמה הפתעות שלא זכרתי מילדותי, כמו למשל, הסבר מפורט למה בני הזוג החליטו להיפרד – כשנודע לגברת קרנר שמר פלפי לא רק כותב תוים בדירת הסטודיו שלו, אלא גם נתן שיעורי זמרה לזמרות צעירות שהביטו אליו בהערצה.
על כל פנים, ככה הן נראות במקור:
וזו הגרסא שיש לי בבית:
מכיוון שחוברות הפעלות ביצירה עצמית הולכות אצלנו חזק, הן גם בסגנון אורה הכפולה בתקופה הזו.
למשל – חברי את הנקודות של התאומות
מצאי את ההבדלים בין חדר הילדים המפואר של לי בוינה
ועזרי למר פלפי למצוא את דרכו לאמא ולתאומות, ולא לעלמה גרלך
הז'אנר הזה של חוברות פעילויות הולך כל כך חזק אצלנו, עד שגם נונו התחילה להכין כאלה. למשל, מצאו את ההבדלים בין שתי דמויות הלורקס (מדוקטור סוס):
* * * * *
מכיוון שמזג האויר באביב הפכפך במיוחד, יש לנו גם הזדמנויות לעבודה בבית.
אני הרגשתי מאוד אמיצה בפעילות הזו (בעיקר כשאנחנו מעל השטיח מקיר לקיר)
והתוצרים:
ואחרי שעתיים עבודה, זה רק חלק מההספק:
אבל בימים שמשיים יותר, אנחנו נהנים מהאטרקציה החדשה בחצר
ומהפריחה
ימים טובים ושמחים
כל כך מקסים! התוצרים משובחים, הן של שולחן העבודה והן של הגינה. אח, רמות ים שעל ים הרמות…
תודה רבה (-:
תמיד כיף לראות את התמונות שלכן ולהתפעל מתועפות היצירתיות,
באורה הכפולה שאני קראתי בילדותי התאומות גרו בכלל בוינה וציריך, מינכן לא הוזכרה משום שהספר תורגם קרוב לשואה ולא היה מקובל אז להזכיר את גרמניה, בטח לא בספרי ילדים.
זה היה אחד הספרים האהובים אליי וחזרתי אליו שוב ושוב, ורק לא מזמן נחשפתי לתרגום חדש והבנתי שמה שקראתי בילדות היה יותר עיבוד מאשר תרגום.
נשיקות לבנות המקסימות ולך, כמו תמיד, אני מתגעגעת.
תודה רבה נעמה יקרה. ממש מעניין מה שכתבת לגבי ציריך לעומת מינכן. מדהים איך הזמנים משתנים. נשיקות חזרה לכולכם
כיף לכם :J
תודה אורי (-:
איזה יפוי, קרן! נתת לי חשק לקחת את הספר הזה מהספריה לנגה. זוכרת אותו עוד מילדותי… ואיזה פעילויות יפות את עושה עם הילדות! פשוט תענוג לראות את התמונות…
אחלה שירה, ותודה על מה שכתבת. לגבי אורה הכפולה – מזכירה שיש לי קצת הסתייגויות מחלק מהקטעים, אז צנזרתי, אבל נעה בטח קוראת כבר בעצמה… אם את רוצה שאכתוב לך
טיפה יותר בפירוט, אשמח. חיבוק גדול! קרן
כל כך יפה ונעים לראות ולקרוא. תמשיכו להינות!
תודה רבה ענבל (-:
פינגבאק: אבו אל-בנאת | אהבות חדשות