אלוהי הדברים הקטנים

אחד הדברים שאני הכי אוהבת אצל חמותי, לידיה, זה שחוץ מזה שהיא אחת מהנשים הכי מדהימות בעולם, היא גם יודעת לראות את היופי בכל דבר קטן (אולי זה גם מה שהופך אותה לאחת הנשים הכי מדהימות בעולם, בקיצור, לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת).

וכך, למשל, בכל שלולית של בוץ, היא תמצא איזה פרח יפה ותצלם אותו, וכשהיינו פעם יחד בחופשה, ושמעתי אותה מתארת את המקום שאנחנו נמצאים בו, הכל קיבל פתאום אור אחר, וראיתי המון דברים קטנים שבכלל לא שמתי אליהם לב קודם.

כמו שכבר כתבתי כאן פעם, גם אנחנו גילינו לאחרונה את העולם הקסום של הדברים הקטנים. בעיקר אלה שאנחנו יכולות לעשות בעצמנו. הרבה מהתעוררות התשוקה שלי למיניאטורות היתה בהשראת הבלוג המקצועי הזה. אז אנחנו הרבה פחות מקצועיות בעבודה בפימו, ודיוק הוא לא תמיד הצד החזק שלנו, אבל הדברים הקטנים האלה כפיים ממש!.

וכך בנינו לא מזמן דגם של שוק האיכרים שליד תחנת הרכב בעיר שלנו

ותמרי הכינה לאחותה מתנה של חווה מלאה בחיות

 

והבנות עיבו את אוסף חיות הג’ונגל שלהן בעצמן

ולכן, כאשר כמה ימים לפני יום ההולדת של תמרי, קראתי פוסט על פעילות של עיר מקרטון בטבעון, ידעתי מיד שזה מה שתמרי מאוד תאהב ליום ההולדת שלה.

מצאנו לא מעט קרטונים, וגילינו שגם ילדים ניו זילנדים הם לגמרי בעניין (מאז, שמענו על עוד יום הולדת בהשראת יום ההולדת של תמרי, שבו בנו גן חיות מקרטון).

בסוף החגיגה היו לנו לא מעט בתים מקרטון, מגרש כדורגל

וגן בוטני

עם לול תרנגולות, כמובן

כמה חודשים לפני יום ההולדת של תמרי, הקרנו בהקרנה ביתית חגיגית באורך מלא (שהיה הרבה יותר ארוך ומייגע מכפי שזכרתי) את הסרט מרי פופינס. תמרי, כמובן, מאוד התלהבה, והדמות של מרי החלה למלא חלק פעיל בחיי המשפחה שלנו. זה היה מאוד נוח, מכיוון שיסמין מילאה את התפקיד של ג’יין ומייקל הילדים, ומרי המקומית ארגנה אותה ואת החדר שלהן בצורה מושלמת.

לגמרי במקרה, בשבוע  של יום ההולדת של תמרי התקיימה בעיר שלנו הפקת ענק (במונחים מקומיים) של גרסת ברודווי של מרי פופינס. לדני היה זיכרון מתוק מהצגה (של דודו טופז…) שההורים שלו לקחו אותו אליה בנצרת עלית לכבוד יום ההולדת השמיני שלו, והוא חשב שזה גיל מושלם לחוויה שכזו

תמרי היתה כל כך נרגשת מההצגה, שמיד היא החלה לעבוד על הגירסא שלה למחזמר – שנקראת – “מרי הלנה” ומככבת בו לביאה שנושאת את השם הזה.

*** *** ***

אני יודעת שחינוך יהודי לילדים/ות זה נושא בוער בימים אלה בישראל. לשמחתנו, לא מזמן התגלגל לידנו הספר המקסים הזה

שהוא הגרסה המוצלחת ביותר שהייתי יכולה לייחל לה מבחינת חשיפת ילדים לסיפורי המקרא. קודם כל, האיורים יפים ומכבדים – גם את הילדים, וגם את הסיפורים. אבל מעבר לכך, הסיפורים כתובים בשפה יפה וברורה, ומשמיטים בדיוק את מה שאני הייתי משמיטה, הם עדינים מאוד, ובנוסף, יש הקדמה להורים לפני כל סיפור, שמסבירה מה יכול למשוך ילדים לסיפור.

כתשובה אפשרית להדתה שספרים כאלה עלולים לייצר, יסמין, שמתעניינת באבולוציה ובחיות פרה-היסטוריות, אמרה שחבל שבישראל לא מלמדים מספיק היסטוריה קדומה (כי אני ציינתי שלא למדתי כלום בבית הספר על היסטוריה קדומה וחיות קדמוניות), ולעומת זאת מלמדים הרבה “היסטוריה מומצאת”.

הבנות, שמאוד נהנות בסך הכל מהספר, התלוננו שבשונה מהמיתולוגיה ההינדית, בסיפורים התנ”כיים הללו כמעט כל הגיבורים המרכזיים הם גברים. זה התווסף לתלונה האחרונה של יסמין, שלעומת השפה האנגלית, עברית היא שפה שמעדיפה בנים, ולתלונה נוספת של שתי הבנות, שכמעט בכל הספרים שאנחנו קוראות הגיבורים המרכזיים הם גברים.

בדיוק אז הגיע אלי הפוסט של חברתי נעמה על ספרים עם גיבורות בנות, וקראנו בשמחה את אחד הספרים הממולצים

שמחתי מאוד לקרוא על גיבורה בת, והיו הרבה רגעים שממש התפקענו מצחוק. שמחתי שאני זו שהקראתי את הספר כי יכולתי לדלג על כמה קטעים שחשבתי שהם מאוד לא מעצימים לבנות (כמו למשל, אמא שאומרת לבת העשר שלה לשים לב לכמות הקלוריות שיש בקצפת).

ולסיום, כמה תמונות מטיול עירוני חורפי. אני חושבת שסוף סוף אנחנו מתחילים ללמוד לטייל כמו המקומיים – זאת אומרת, הפנמנו את העובדה שכנראה לא חייבים תיק גב לכל טיול, ובטוח שלא בקבוק עם שני ליטרים של מים לאדם באמצע החורף…