בהחלט אפשר להגיד שהאביב ביקר אצלנו לשבוע. שבוע שהספיק לגרום לכך שגם יסמין ואני נהיה חולות מהמעבר החד שבין חום לקור, אבל אחרי כמה ימים שמשיים ונפלאים, אני מוכנה לספוג את המחיר הזה (לפחות עבור עצמי, עבור יסמין, זה כבר סיפור לגמרי אחר).
כדי להנות קצת מהאביב, החלטנו לצאת לטיול עירוני, זאת אומרת למסלול קצר באחת השכונות בעיר. אני חייבת כאן להזכיר שמעכשיו אנחנו בוחנים כל מסלול אם הוא גם אפשרי למבחן ה”סבתות” (מסלולים קלים להליכה, או יקרים לתשלום).
מאז שהיתה לנו הטראומה בים, אי שם לפני חצי שנה, שאני חושבת שכבר הזכרתי אותה כאן, ושהתמצתה בזה שגל התקרב אלינו, והיו לכמה רגעים חששות לגורל אחד מכלי החול שלנו, נונו ותמרי ממש לא מוכנות לשמוע את המילה ים. זה נהיה מאוד בעייתי כשאנחנו גרים במקום שכולו מוקף בים, ושזה המקום ללכת אליו.
תלונה נוספת בנוגע לים קשורה לרעש של הגלים – בנות רגישות, כאמור.
ולכן, החלטנו שהמסלול הנוכחי יהיה ללגונה. מיד כשירדנו מהאוטו נונו הביעה פרצוף סולד, ורק אחרי מסע שכנועים ובליויי של קוף, היא הסכימה לצאת לדרך.
אם תהיתן, קוף נשאר איתנו גם לחלק של המסלול שכבר חרג מתחום מבחן הסבתות, כלומר, דני או אני נשאנו אותו על כפיים רוב הדרך.
והנה כמה תמונות מהדרך –
השכונה שליד
ילדה שהעירה בנימוס ששכחנו את מנשא הגב שלה באוטו
וגולת הכותרת – העין החדה של תמרי גילתה גם את היצור הנחמד הזה
Little Shag
יופי של שם מצא לעצמו
ולמי שממש לא יכולה להמשיך בלי לדעת עליו קצת, אז אפשר למצוא את כל הפרטים כאן
יש לי תחושה שגם כשתהיה לי משקפת הטיולים החלומית, היא לא תעבוד כמו חמישית מהראייה של הבת שלי (לא ברור לי אם זה מפאת הצורך שלה להיות מוכנה תמיד לכל מאורע מפחיד אפשרי, או שהיא באמת ממש מוכשרת בזה).
ההסבר שלה זה שהיא חתול.
זה התחיל מכך שבגן שלה יש לה סמל של חתול, והעניין גבר ביתר שאת אחרי שהיא החליטה (בעידוד שלנו, אני חייבת להודות) שחתול הוא חיה טורפת, ולכן “לא נטרפת”. אין לי מושג אם יש אמת מדעית אחרי ההחלטה המשותפת שלנו, אבל היא הביאה הרבה שקט למשפחה. ואני לא מוכנה להתחיל לחפש את האמת בנושא הזה, כי אני אומרת בכזה שכנוע שאף אחד לא אוכל חתולים, שאם אני אגלה אחרת אני עלולה קצת לאבד את האמינות שלי.
האהבה הזו לחתולים כנראה גם תזמן לנו חבר חתולי חדש למשפחה, אבל בינתיים הכנו לה את התכשיט האישי הזה
