Category: יצירה

         

איך שמתחיל האביב, לא משנה אם זה בספטמבר, אני נתקפת ברצון עז לנקות. לצערי, ברוב המקרים זה נשאר בגדר רצון. אבל איכשהו אני מצליחה להסתדר השנה עם העובדה המבלבלת שהאביב בדיוק נפגש עם חגי תשרי – וזו התקופה האהובה עלי ביותר בשנה. אני תמיד מאוד אוהבת את התפילות של הימים האלה. פיוטים יפים כל כך, עם הרבה התייחסות לצדדים אנושיים, הומניים שקשורים להוויה האנושית של כולנו. כל כך מרגש. בתקופה הזו יש כל כך הרבה קדושה באוויר. גם מהמרחק שלי מבית הכנסת, ועכשיו גם מישראל, עדיין תחושת הקדושה הזו בתקופה הזו, מעוררת אצלי התרגשות גדולה (או כמו שדני מגדיר את זה, אני הופכת למישהו שהגיעה מכוכב אחר לקצת זמן בימים האלה). ובתוך החייזרות הזו, אני  –  גם מעריכה עד מאוד את מה שלמדתי מאבא וסבא שלי, שלימדו אותי מסכת אבות, משניות, ספר משלי ועוד ועוד.

אז האמת היא שקצת חששתי מהחגים רחוק מישראל, ורחוק מהמשפחה והחברות שלי. ובאמת, הגעגועים התחילו לחלחל ככל שערב ראש השנה התקרב. אבל, התברכתי השנה בכל כך הרבה אהבה סביבי שהגעגועים קצת זזו הצידה, לעומת שלל הדברים שהחג הזה הביא איתו.

בלילה שלפני החג נתקפנו בצורך עז לבשל – למרות שחברים הזמינו אותנו לערב החג, ולא ממש היה צריך להכין משהו, היינו צריכה להעביר קצת זמן במטבח, כדי להרגיש שאנחנו מוכנים “כהלכה” לעסק הזה.

יצאה לזניה טבעונית מוזרה ביותר, אם אתם באמת רוצים לדעת, למרות שכללה שלוש שכבות של רוטב מושקעות ביותר, ושונות בתכלית זו מזו.

על כל פנים, כבר בבוקר של ערב החג קיבלתי כמה ברכות מקסימות במייל – מחברה במעבדה, ומהמטפלת של יסמין, ומחברים לא יהודים אחרים כאן (וגם מישראל) – זה היה מרגש מאוד.

בגן של תמרי היה באותו בוקר פסטיבל אביב, ומסתבר שההצעה שלי להביא קצת תפוחים בדבש, הפכה לחלק מהתוכנית הרשמית תחת הכותרת החגיגית apple dipping

את הדבש החלפתי בסילאן, תוצרת בית (כן, יש חיה כזו)

וזה אפילו ממש פשוט להכנה וטעים ביותר.

אז האירוע היה כזה שכל ילדי בית הספר ירדו ושרו בא-קפלה שיר מתאים לאירוע

״Sholom my friends”

היה מאוד מיוחד. זו תחושה מאוד נעימה שנותנים מקום למיעוטים, עורר אצלי הרבה מחשבות על המקום ממנו באתי אני.

אם כן, הדבר הראשון שלמדתי בשנה החדשה הוא לראות כמה אני מבורכת בדברים טובים.

הדבר השני שלמדתי הוא לשים בצד את המחשבות והדעות הקדומות שלי .

וזה התחיל כשבבית הכנסת התפילה היתה קצת שונה מהדבר שאני רגילה אליו.

את קבוצת המתפללים הקטנטנה הנחתה שאנון, שיש לה איזו שהיא הסמכה של הקהילה הרפורמית באוסטרליה, והעבודה שלה היא ללמד שירים בבתי ספר וגנים יהודים באוסטרליה, וגם לבקר בקהילות נידחות. כלומר, אצלנו.

,אבל כאמור, היא שונה ממה שאני רגילה אליו – בחורה אוסטרלית צעירה ורודת שיער ופירסינג לרוב, שלא מדברת מילה עברית, ושרה מתוך מחזור שהאורך הכולל שלו קצר ממוסף”הארץ” למוזיקה ים תיכונית.

אחרי כמה דקות של יוהרה, הבנתי שאם זקני הקהילה יכולים להיות פתוחים למשהו לא צפוי, גם אני יכולה לנסות. ומהרגע שזה קרה, מאוד נהנתי,

אני סקרנית לשמוע אותה בכל נדרי מחר בערב.

 מאוד הרשים אותי לראות את קומץ המתפללים שלקחו יום חופש מהעבודה שלהם, נסעו במשך שעה כדי להגיע ולבלות את היום בבית הכנסת, ביחד עם חברי קהילה נוספים.

נהנתי מהתשליך לנהר באמצע קמפוס האוניברסיטה עם חבורת המתפללים העליזה, ובעיקר מזה שסוף סוף מצאנו רימונים.

ובסימן של סוף שנה והתחלות חדשות, מסתבר שגם אצל החבורה של תמרי נגמרה שנת הלימודים, וכשקמתי בשבת בבוקר, גיליתי שהיא היתה עסוקה בלהכין תעודות לבוגרי הגן (שעולים כמובן לכיתה א׳)

והנה הם כולם בטקס הסיום המרגש

גמר חתימה טובה לכולנו

בהחלט אפשר להגיד שהאביב ביקר אצלנו לשבוע. שבוע שהספיק לגרום לכך שגם יסמין ואני נהיה חולות מהמעבר החד שבין חום לקור, אבל אחרי כמה ימים שמשיים ונפלאים, אני מוכנה לספוג את המחיר הזה (לפחות עבור עצמי, עבור יסמין, זה כבר סיפור לגמרי אחר).

כדי להנות קצת מהאביב, החלטנו לצאת לטיול עירוני, זאת אומרת למסלול קצר באחת השכונות בעיר. אני חייבת כאן להזכיר שמעכשיו אנחנו בוחנים כל מסלול אם הוא גם אפשרי למבחן ה”סבתות” (מסלולים קלים להליכה, או יקרים לתשלום).

מאז שהיתה לנו הטראומה בים, אי שם לפני חצי שנה, שאני חושבת שכבר הזכרתי אותה כאן, ושהתמצתה בזה שגל התקרב אלינו, והיו לכמה רגעים חששות לגורל אחד מכלי החול שלנו, נונו ותמרי ממש לא מוכנות לשמוע את המילה ים. זה נהיה מאוד בעייתי כשאנחנו גרים במקום שכולו מוקף בים, ושזה המקום ללכת אליו.

תלונה נוספת בנוגע לים קשורה לרעש של הגלים – בנות רגישות, כאמור.

ולכן, החלטנו שהמסלול הנוכחי יהיה ללגונה. מיד כשירדנו מהאוטו נונו הביעה פרצוף סולד, ורק אחרי מסע שכנועים ובליויי של קוף, היא הסכימה לצאת לדרך.

אם תהיתן, קוף נשאר איתנו גם לחלק של המסלול שכבר חרג מתחום מבחן הסבתות, כלומר, דני או אני נשאנו אותו על כפיים רוב הדרך.

והנה כמה תמונות מהדרך –

השכונה שליד

ילדה שהעירה בנימוס ששכחנו את מנשא הגב שלה באוטו

וגולת הכותרת – העין החדה של תמרי גילתה גם את היצור הנחמד הזה

Little Shag

יופי של שם מצא לעצמו

ולמי שממש לא יכולה להמשיך בלי לדעת עליו קצת, אז אפשר למצוא את כל הפרטים כאן

יש לי תחושה שגם כשתהיה לי משקפת הטיולים החלומית, היא לא תעבוד כמו חמישית  מהראייה של הבת שלי (לא ברור לי אם זה מפאת הצורך שלה להיות מוכנה תמיד לכל מאורע מפחיד אפשרי, או שהיא באמת ממש מוכשרת בזה).

ההסבר שלה זה שהיא חתול.

זה התחיל מכך שבגן שלה יש לה סמל של חתול, והעניין גבר ביתר שאת אחרי שהיא החליטה (בעידוד שלנו, אני חייבת להודות) שחתול הוא חיה טורפת, ולכן “לא נטרפת”. אין לי מושג אם יש אמת מדעית אחרי ההחלטה המשותפת שלנו, אבל היא הביאה הרבה שקט למשפחה. ואני לא מוכנה להתחיל לחפש את האמת בנושא הזה, כי אני אומרת בכזה שכנוע שאף אחד לא אוכל חתולים, שאם אני אגלה אחרת אני עלולה קצת לאבד את האמינות שלי.

האהבה הזו לחתולים כנראה גם תזמן לנו חבר חתולי חדש למשפחה, אבל בינתיים הכנו לה את התכשיט האישי הזה